צילום מקצועי – מאת יעקב הררי צלם מקצועי.

צילום מקצועי

צילום לפרסום

צילום מקצועי זה לא מקרה, בד"כ צילום מקצועי במיוחד צילום לפרסום הוא תוצאה של הכנה קפדנית ביותר.

לצילום מהסוג הזה יש מטרה מוגדרת מראש, בד"כ יש סקיצות שהלקוח אישר וצריך להצמד לסקיצה ולבריף. בד"כ צילומים לפרסום או לאריזות מוצר צריכים להעביר מסר בצורה מסויימת. לרוב צריך לקחת בחשבון טקסט שצריך להכנס לצילום.

הצילומים כאן היו חלק מסדרת צילומים שנעשתה עבור חוברת לקידום מכירות של פארק אזורים "קרית עסקים ירוקה" לחברת אזורים. הלקוח היה פרסום גלר נסיס – ארטדיירקטור ומנהל קריאטיבי היה דני זילברמן – בונה המודלים: מישאל רף.

בישיבת ההפקה שנערכה כשבועיים לפני הצילומים דני זילברמן הציג בפני ובפני מישאל את הרעיון שלו והתחלנו לזרוק רעיונות בהתבסס על הסקיצות הראשונות. החלטתי שאת הצילומים האלו אני עושה בטכניקה שנקראת "צביעה באור" משום שבשיטה הזו ניתן היה לדעתי להעביר בדרך הטובה ביותר את התחושה הסוריאליסטית של החלום שאותו רצו להעביר.

צריך לזכור שהצילומים הללו צולמו על שקופיות ולא דיגיטלית. לא הייתה אז אפשרות לצלם בתקופה ההיא דיגיטלית ברמה שהיתה נחוצה להפקה של החוברת שהייתה בגודל של A3 – השיטה הייתה אז לסרוק את השקופית ולהעביר אותה לדפוס. כך שמה שאתם רואים בצילום הוא לא תוצאה של עיבוד דיגיטלי בפוטושופ, מה שאתם רואים הוא מה שאכן צולם.

במקור מישאל הכין מודלים לכל צילום על פי ההנחיות שלי. כל דגם היה כ 120ס"מ על 270ס"מ הגבוה שבעצים היה כ 25 או 30 ס"מ. בניית המודלים נמשכה כשבוע והצילומים ארכו 3 ימים, היו סה"כ 4 צילומים.

הצילומים לקחו כל כך הרבה זמן  כי שיטת התאורה הזו מאד מסובכת, זו שיטת תאורה ידנית שבה עוברים בחושך גמור עם סוג של תאורה שהיא למעשה מברשת האור על פני הצילום ולמעשה בוחרים באופן הזה את מה להאיר באיזה עוצמה ובאיזה צבע. צריך היה לנקוט בכל מיני אמצעים מיוחדים כדי למנוע "זליגה" של אור לשטחים שלא רוצים להאיר, אפשר היה לבחור איזה שטח של הצילום יצולם חד ואיזה לא חד.

למעשה באותה תקופה הדרך היחידה לראות  "בערך" את התוצאה הייתה דרך צילומי פולארואיד שלא נתנו מענה מדוייק בעיקר משום ש "צביעה באור" נעשית באופן ידני וכל חשיפה שונה מחברתה. כדי לראות מה צולם ואם הכל בסדר צריך היה לראות שיקופית מפותחת. הסטודיו היה מצוייד במעבדה לפיתוח שקופיות. לקח כשעה עד שהשקופית הייתה מפותחת ויבשה על שולחן האור ותחת ה"לופה" הקפדנית שלנו.

אם התוצאה לא מצאה חן בעינינו היינו צריכים לצלם מחדש ומחדש לפתח שקופיות. כמובן שברוב הפעמים צילמנו הרבה יותר מפעמיים שלוש עד שקיבלנו את מה שרצינו. זו הייתה עבודה קשה אבל מאד מהנה.