תאוות בשרים.

אזהרה!  לקרניבורים בלבד.

אל תגידו אח"כ שלא הוזהרתם!!!

בשר - צילום עבור "בית הלורדים" ארועים וקייטרינג.

בשר, ע ו ש ה לי את  ז ה.

אני קרניבור! אוכל בשר, אוהב לאכול בשר, גאה בזה!     אני גם אוהב לצלם בשר, לכאורה צילום מזון הוא צילום מזון הוא צילום מזון. כשמדובר בצילומי בשרים אני חש שזה מעט שונה. לא שאני לא אוהב לצלם גם סוגי אוכל אחרים, אוהב גם צילום דגים, צילום סלטים, צילום בכלל. אבל כשאני רואה מבעד לעדשה נתח בשר משהו במוח שלי עובר להילוך על… אני יכול להרגיש איך אני יכול עם תאורה מתאימה וזוית צילום מתאימה לגרום לצופה חוויה קולינרית כמעט, מעבר לחוויה האסטטית.

הורי עלו מרומניה, זה בוודאי מסביר חלק מתאוות הבשרים שלי. לאבא שלי הייתה מעדנייה ביפו (מעיידנייה בלשונו) שאת חייה התחילה כחנות מכולת שכונתית בראשית שנות החמישים ועברה שינוי או אם תרצו שידרוג למעדניה (עוד אכתוב על זה פוסט נפרד). זכרונם של נקניקי הסיביו הרומני וההרץ ההונגרי שהיו תלויים שם, או גליל הענק של המורטדלה שהיה מונח על הדלפק נתחי הפסטרמי הרומני החם (שאבי כשנשאל אמר שזה מ"בקר מאד מאד צעיר" ) טרי בזכרוני ואני יכול להריח את ריחו של המקום ברגעים אלו ממש. לא רק נקניקים היו שם, היו גם חביות של "הרינג" ו"קיפר" ו "לקרדה" שכשפתחו אותם ריחם היה נישא ברחוב כולו. אפשר היה להשיג במעדנייה הזו גבינות שמזוהות כרומניות למהדרין כמו "בורודוף" "קאש" וכמובן "אורדה" וכילד קטן כמנהג אותם ימים הייתי מצווה לעזור בחנות. האמת היא שלא ממש אהבתי לעזור בחנות אם כי אני מניח שהיום יכולה הייתה להתלוות לזה הילה רומנטית משהו מבעד לצעיף השנים שחלפו. התגאיתי ביכולתי לפרוס נקניק עם סכין (מכונת פריסה עוד לא היתה אז במעדניה של אבא שלי, זה היה יקר אני מניח) פרוסות דקות, דקות כמו נייר הפרגמנט שהייתי עוטף בקפדנות עבור הלקוחות. אבא שלי היה מרים את הפרוסות מול האור והיה אומר בהנאה בלתי מוסתרת "רואים את האור… אבל זה צריך להיות אותו עובי מכל הצדדים…"

אבא שלי ז"ל. יוסלה רוזנברג

ביפו של אותם ימים היו כמה וכמה מסעדות רומניות שאת שמות רובן אני כבר לא זוכר. אחת אני זוכר שהייתה לה חצר והייתה לא רחוקה מחנות הכובעים של ההורים של חנה לסלאו שלמדה איתי באותה כיתה. למסעדה קראו "שושנה" והייתה שם מין להקת נגנים מקומים שתמורת טיפ היו ניגשים לשולחן שלכם ומנגנים משהו רומני. תמיד הייתה לי מין הרגשה שהסועדים יותר משהיו רוצים שינגנו ליד השולחן שלהם דווקא רצו אולי להשוויץ בעיני הסועדים האחרים או משהו כמו להזמין את כל המסעדה לאיזה שיר או מוסיקה רומנית שהם שילמו עבורה.  מדי כמה שבתות (האתגר הכלכלי היה נוכח קבוע בילדותי) הורי היו לוקחים אותי  לסעודת מוצ"ש שכמובן כללה סטייק "אנטריקוט" וכמובן "מיטיטיי". נדמה לי, ויתכן שאני טועה ש"אנטריקוט" היה שם כללי לסטייק ולאו דווקא לנתח המסויים. "מיטיטיי" הם הקבבים הרומניים המהוללים. במיטבם הם עסיסיים נימוחים ונודפי ריח שום שגם בד"כ מוגש קצוץ לידם. קבבים רומניים בכלל והקבבים של מישו מיפו היו חלק מהדיאטה הרגילה של ילדותי יחד עם מנה הגונה של שפריץ שבלעדיו הלא אי אפשר.

אחת החויות הרוחניות העמוקות שלי כקרניבור אדוק עברתי כשביקרתי בתחילת שנות ה 90 בפעם הראשונה בחיי בכנסיית הבשר הלא היא Perer Luger בברוקלין. אפשר לומר ש Peter Luger הפכה מאז לנקודת ההתייחסות שלי לכל מסעדת בשר שרוצה להיות ראוייה לשם הזה. חיי כקרניבור נחלקים ללפני הארוחה ב Peter Luger ואחרי הארוחה ב Peter Luger. אכלתי לא מעט ארוחות בשר מאד מאד טובות מאז, אבל ב Peter Luger מדובר בבשר! בצורה היותר Raw של המושג.

כשמזדמן לי לצלם צילום מזון של מנת בשר ראויה לשמה אני ניגש למשימה בחדווה ביראה וחיך מלא ריר. מצורפות כאן רק כמה דוגמאות מתוך צילומי הבשרים שצילמתי.

 שירי פרידמן היא השף והבעלים של פינה בראש בראש פינה. לצילומים לספר מטבח השף היא הביאה צלעות טלה, זו הייתה רק ההקדמה ליום מדהים שביליתי כשבוע לאחר מכן במקם המשגע שלה בראש פינה.

צילום מזון - צלעות טלה

אלינוער רבין הבריקה עם המתכונים שלה בספר אנין ולא משמין בין כל השפים המהוללים שתרמו לספר הזה מתכונים , בצילום למטה, עוף צלוי עם חציל קלוי על מצע תירס. כן, גם עוף נחשב בעיני קרניבור שכמוני לבשר.  

עוף צלוי עם פלפל קלוי על מצע תירס - מנה של אלינוער רבין מתוך הספר "אנין ולא משמין"

 רינה פושקרנה האגדית פינקה את כל הנוכחים בסטודיו בצילומים על הספר מטבח השף, באוכל המדהים שהכינה בעזרת הצוות שלה ובנוכחותה הכל כך חמה ומורגשת.

עוף טיקה, רינה פושקרנה מתוך הספר "מטבח השף"

הנקניקים והבשרים המעושנים של הנדלס ריגשו אותי. כמי שגדל על נקניקים ובשרים אני יודע היטב איכות של בשר מהי. שלהם יוצאת דופן. סטיילינג צחי בוקששתר.

נקניקים ובשרים מעושנים. צילום מזון עבור שילוט על משאיות החברה.